לראות יכולת בתוך הקשר
לא להסתפק בשאלה אם האדם "יודע" או "לא יודע", אלא להבין מתי היכולת זמינה לו, האם ירצה להשתמש בה ומה תומך בה.
אני ואלרי בורדמן, קלינאית תקשורת ואמא.
כבר יותר מ־15 שנה אני פוגשת פעוטות, ילדים ובני נוער, ואת המשפחות והצוותים המלווים אותם. לאורך השנים למדתי שידע מקצועי הוא בסיס הכרחי, אבל הוא אינו מחליף את הצורך להתבונן מחדש בכל אדם: להבין מה חשוב לו, מה כבר עובד עבורו ואילו תנאים מאפשרים לו להביא את יכולותיו לידי ביטוי.
אני מבקשת לפגוש את האדם שמאחורי הכותרות: לא רק את היכולת שהוא מתקשה בה, אלא גם את הדרך שבה הוא מבין, יוצר קשר, מביע רצון ומשפיע על חייו.

חלק משמעותי מהדרך המקצועית שלי נבנה מתוך עבודה עם אוטיזם לאורך הגילים, מהשנים הראשונות של התפתחות השפה והתקשורת, דרך שנות בית הספר ועד גיל ההתבגרות.
המפגש עם גילאים וצרכים שונים לימד אותי שלא מספיק לשאול אם יכולת מסוימת קיימת. חשוב להבין מתי היא זמינה לאדם, האם היא משמעותית עבורו, מה מאפשר לה להופיע ומה מקשה עליו להשתמש בה בחיי היום־יום.
גם העבודה עם הורים ומשפחות עיצבה את האופן שבו אני עובדת. הורים מביאים לתהליך ידע ייחודי על הילד ועל החיים שבתוכם השינוי צריך להתקיים. לכן, בהתאם לגיל ולצורך, אני רואה בהם שותפים, ולא רק מי שמקבלים הנחיות בסוף המפגש.
כאמא, אני מכירה את המרחק שיכול להתקיים בין המלצה מקצועית נכונה לבין מה שאפשר ליישם בתוך בוקר עמוס, עייפות, אחים, מסגרות וחיים שלמים.
האימהות אינה מחליפה את הידע המקצועי שלי, אבל היא מזכירה לי שהחשיבה המשותפת צריכה להיות לא רק מבוססת ומדויקת, אלא גם אנושית, ישימה ומותאמת למשפחה שמולי.
אני לא מחפשת הורות מושלמת. אני מחפשת יחד עם ההורים את מה שיכול להיות אפשרי ומשמעותי בחיים שלהם.
אני בעלת תואר ראשון בהפרעות בתקשורת מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בהתפתחות הילד, במסלול ויסות, מאוניברסיטת בר־אילן.
במהלך יותר מ־15 שנות עבודתי עסקתי באבחון, בטיפול ובהדרכה במכוני התפתחות הילד, במסגרות המתמחות באוטיזם ובקליניקה הפרטית. כיום אני מלווה פעוטות, ילדים ובני נוער בתחומי השפה, התקשורת, המשחק, הוויסות והתקשורת החברתית, ומדריכה הורים, קלינאיות תקשורת וצוותים מקצועיים.
אני נשענת על ידע מעולמות ההתפתחות, הוויסות, ההיקשרות, התקשורת החברתית והעבודה המערכתית, ומשלבת כלים מגישות שונות בהתאם לאדם ולמטרותיו.
הכלים מותאמים לאדם, למשפחה ולקשר, ולא האדם לשיטה.
לא להסתפק בשאלה אם האדם "יודע" או "לא יודע", אלא להבין מתי היכולת זמינה לו, האם ירצה להשתמש בה ומה תומך בה.
לא ללמד אדם להיראות כמו כולם, אלא לעזור לו להבין את עצמו, לתקשר בדרכים יעילות עבורו ולהרחיב את יכולתו לבחור ולהשפיע.
לחפש כיצד היכולות והתובנות שמתפתחות בטיפול יכולות לקבל מקום גם בקשרים ובסביבות שבהם האדם חי.
להביא ידע וניסיון, אך לא להניח שאני כבר יודעת מראש מה נכון לאדם שמולי.