ודאות, ביטחון וגמישות
חרדה והצורך בשליטה
כולנו מכירים את הרגע שבו התוכנית משתנה: חברה לא מגיעה, צריך לעצור בדרך או שהמחשב נתקע. הם מתעצבנים, מתווכחים או מתעקשים שאין שום אפשרות אחרת.
מבחוץ זה עשוי להיראות כמו עקשנות. אבל לפעמים השליטה אינה הבעיה, אלא הפתרון שהילד מצא לחרדה.
כשהמוח חרד, הוא מחפש ודאות: מה יקרה, באיזה סדר ואיך נסתדר. עבור ילדים עם מוחות מגוונים, גם שינוי קטן עשוי לדרוש עבודה גדולה: להיפרד מהתוכנית שכבר נבנתה בראש, להבין מחדש את המצב ולמצוא דרך אחרת לפעול.
הצורך בשליטה לא תמיד נראה כמו פחד. לפעמים הוא מופיע ככעס, ויכוח, שאלות חוזרות, קושי להתגמש או התפרצות כשהדברים אינם מתנהלים כמתוכנן.
המטרה אינה לתת לילד לנהל את כל המציאות כדי שלא יחווה חרדה. היא גם אינה לדרוש ממנו "פשוט לזרום". אפשר לשמור על הגבול, ובתוכו להחזיר מעט ודאות.
אפשר לומר: "אני יודעת שזה לא מה שתכננת. התוכנית השתנתה, אבל בוא נראה יחד מה נשאר כפי שהיה, מה משתנה ומה כן אפשר לבחור."
לפעמים שתי אפשרויות ברורות, הסבר קצר על מה שיקרה עכשיו או הבחנה בין מה קבוע לבין מה משתנה, מאפשרים למוח להרגיש שוב שיש לו במה להיאחז.
בפעם הבאה שהילד מנסה לשלוט בכל פרט, אפשר לעצור ולשאול: על מה הוא מנסה להגן עכשיו?