אמא, מי צודק?

ריבים בין אחים הם גם הזדמנות להתאמן על החיים: לבטא רצון, לשמוע עמדה אחרת, להתמודד עם אכזבה ולחפש פתרון. אבל כשהריב מתחיל, כל אח מגיע עם כתב הגנה: "הוא התחיל!" "היא לקחה לי!" "הוא קילל אותי!"

בתוך רגע אנחנו הופכים לבית משפט: חוקרים מה קרה, מי אשם, ומתבקשים להכריע את פסק הדין. לפעמים אכן נדרשת הכרעה ברורה, בעיקר כשיש פגיעה או פער כוחות. אבל ברבים מהריבים היומיומיים כדאי לנסות לעבור מתפקיד השופט לתפקיד המתווך.

1. עוצרים פגיעה ומוודאים שאפשר לדבר

   אם האחים עדיין נסערים, קודם עוצרים, מפרידים ועוזרים להם להירגע. משא ומתן דורש מידה מסוימת של פניות, כלומר להיות באזור הצהוב או הירוק.

2. מקשיבים לכל צד בתורו

   לא כדי לגלות מי התחיל, אלא כדי להבין מה קרה מנקודת המבט של כל אח או אחות.

3. משקפים ומתרגמים

   עוזרים להפוך האשמות לרגשות ולרצונות. "הוא תמיד הורס לי!" יכול להפוך ל: "השקעת בבנייה ורצית שהיא תישאר כמו שתכננת. כעסת כשהיא נהרסה". אפשר לתת תוקף לרגש בלי לאשר כל התנהגות: "מובן שכעסת. אנחנו מחפשים דרך אחרת להביע כעס, לא באלימות".

4. מנסחים את הבעיה ומחזירים את הפתרון לילדים

   "שמעתי שאתה רוצה לשמור על מה שבנית, ואת רוצה להצטרף למשחק. מה אפשר לעשות עכשיו?"

אם קשה להם, אפשר להציע כמה אפשרויות: לשחק יחד, לקבוע תורות, לבחור כרגע משחקים נפרדים או לעצור עד שימצאו דרך שמתאימה לשניהם.

לא כל פתרון משאיר את כולם מרוצים. לפעמים אחד האחים יצטרך לחכות, לוותר או לשאת אכזבה. גם זה חלק מלמידת משא ומתן.

בריב הבא אני מזמינה אתכם לחשוב: האם הם צריכים פסק דין, או עזרה לשמוע זה את זה ולחשוב מה עושים מכאן?